מנהלי מוצר? תתחילו לכתוב!

מכירים את זה? 

ישיבת קיקאוף.

אתם מציגים את הרעיון למוצר החדש, מביאים דאטה שתומך בכיוון, מנופפים בידיים, מדברים בהתלהבות כמו שרק מנהלי מוצר יודעים לדבר.

מפריכים לוגית את כל ההתנגדויות.

המהנדס שואל – אתם עונים.

המעצבת חוששת – אתם מרגיעים.

אתם בעננים.

ואז... כל המבטים בחדר מופנים להוא שמרוויח הכי הרבה.

והוא בכלל לא מכיר את האזור הזה במוצר לעומק, ולא מתרשם מעוד מנהל מוצר שמדבר על המוצרר שלו עם ניצוץ בעיינים..

ומקבל החלטה שבעייניכם נשענת בעיקר על אינטואיציה, בלי דאטה ובטח שבלי שיחות עם לקוחות. ואתם מרגישה כאילו למה להשקיע אם בסוף מדובר באינטויציה.

אז הנה הנשק הסודי שלי:

תתחילו לכתוב.

בתחילת הקריירה היה לי מנהל שדחף אותי רחוק מאזור הנוחות שלי.

כל פעם שרציתי להציג רעיון – הוא ביקש קודם כל לכתוב נרטיב.

לא מצגת. לא בולטים.

פשוט סיפור של עמוד וחצי/שתים, שמסביר מה הבעיה, מה אנחנו מציעים, למה עכשיו, ולמה זה הדבר הנכון למוצר ולחברה.

(לא מדובר במסמך PRD אלה במשהו הרבה יותר מוקדם, ראשוני ורזה)

וזה הרגיש... איטי. מעצבן ומיותר.

עד שהתחלתי לקרוא נרטיבים שהוא בעצמו כתב – והבנתי את הקסם.

הכתיבה הכריחה אותי:

לחדד את הרעיונות

לזהות חורים

לדייק את המסר

להבין אם אני באמת יודע על מה אני מדבר

ופתאום, כששלחתי את הנרטיב למנהלים הבכירים לפני הפגישה – הם קראו.

כי כשהם יודעים שהם לא בקיאים באיזור מסוים, הם דווקא רוצים להתכונן.

הם לא רוצים לבוא ולהרגיש מנותקים.

ואם מה שהם קוראים ברור, חד, ומשכנע –

אז עוד לפני שהתחילה הפגישה, כבר יש לכם מישהו אחד בצד שלכם.

בפעם הבאה שאתם ניגשים לקיקאוף חשוב –

קחו טיפ, שבו רגע. תכתבו. תנסחו את הסיפור.

תראו איך זה משנה את כל התמונה.

*והתמונה שלי, טרפיק נו.. נסו לנחש את הברנד שהיה על הכוס אספרסו, בין הפותרים נוכנה אולי יוגרל הברווז..